מַחְמֹד

[מַחְמֹד] noun [masculine] desirable, precious thing; — מַחֲמֻדֶיהָ Lam 1:7, מַחֲמוֺדֵיהֶם Lam 1:11 Kt (Qr מַחֲמַדֵּיהֶם). Perhaps ׳מַחֲמַדּ to be read in both; compare Sta^{§ 273 a}.

מַחְמַד [מַחְמֹד, מַחֲמֻדִים] see חמד

[מַחְמָל] see חמל. מַחְמֶ֫צֶת see I. חמץ.

מַחֲנֶה, מַחֲנִהדָֿן, מַחֲנַיִם see חנה.

מַחֲנָק see חנק, מַחְסֶה, מַחֲסֶה see חסה.

מַחְסוֺם see חסם. מַחְסוֺר see חסר

מַחְסֵיָה see חסה.