סַלּוֹן

[סַלּוֺן], סִלּוֺן noun masculine brier (√ unknown): — סִלּוֺן מַמְאִיר Ezek 28:24 a pricking brier (figurative of national distress; || קוֺץ מַכְאִב); plural סַלּוֺנִים Ezek 2:6 ( + סָרָבִים; Co [after Vrss] Berthol [not Toy] read (אותך) סֹרְבִים וְסֹלִים resisting and despising thee; ׳סִל is then Participle from I. סלה).