אִנּוּן

אִנּוּן pronoun 3 masculine plural they, those (plural of הוּא: ᵑ7 אִינּוּן, feminine אִינִּין, e.g. Gen 3:7; Gen 6:2 Syriac , feminine , ; Talmud אִינְהוֺ, אִינְהֵי (for אִינְהוֺן, אִינְהֵין); Mandean הינון, הינין; — all from הוֺן, הֵן with demonstrative Syll. אן, הן 'lo,' prefixed, W^{OG 98, 106} Nö^{M 86}); — they, those, Dan 2:44 מַלְכַיָּא אִנוּן those kings, Dan 6:25 as accusative רְמוֺ אִנוּן, Dan 7:17 Kt דִּי אִנוּן אַרְכַּע (Qr feminine אִנִּין) which are four (Dr^{1Sam 10:19} K^{§ 87,3}), Ezra 5:4 . . . מָה אִנוּן שְׁמָהָת = what are the names . . . ? (Dr^{§ 201, 3, Obs.}, K^l.c.) compare הוּא.

אִנִּין they (feminine) Dan 7:17 Qr : Kt אִנּוּן, above