מוֹאָבִי

מ֥וֺאָבִי, מוֺאֲבִיָּה adjective, of a people Moabitish; — ׳מ Deut 23:4 + 2 t., מֹאָבִי Ezra 9:1 plural מֹאָבִים Deut 2:11 ׳מוֺאָב Deut 2:29 feminine singular מוֺאֲבִיָּה Ruth 1:22 + 4 t.; ׳מֹאֲב Ruth 4:10 מוֺאָבִית 2Chr 24:26 feminine plural מוֺאֲבִיּוֺת 1Kgs 11:1; Neh 13:23 ׳מֹאֲב Ruth 1:4: — masculine = a Moabite Deut 23:4; Neh 13:1 ׳הַמ = the Moabite 1Chr 11:46 collective = the Moabites Ezra 9:1, so plural Deut 2:11; Deut 2:29 feminine plural as adjective ׳נָשִׁים מ Ruth 1:4 as substantive, 1Kgs 11:1; Neh 13:23 feminine singular as adjective 2Chr 24:26 especially ׳רוּת הַמ Ruth 1:22; Ruth 2:2; Ruth 2:21; Ruth 4:5; Ruth 4:10 ׳מ as noun feminine singular Ruth 2:6.

מוֺאל see מול.

[מוֺבָא] see מָבוֺא below בוא.