מוּצָק

I. מוּצָק noun masculine a casting; אֶחָד ׳מ 1Kgs 7:37 (of metal); of dust compactged into clod בְּצֶקֶת עָפָר לַמּוּצָק Job 38:38. — II. מוצק see below צוק

II. מוּצָק, מוּצָק noun [masculine] constraint, distress; — absolute מוּצָק Isa 8:23 distress; absolute also מוּצָק Job 36:16, of distress as constraint (opposed to רַחַב); רֹחַב מַיִם בְּמוּצָ֑ק Job 37:10, literally in constraint (i.e. frozen). — 1. מוּצָק see יצק.