מֵן

I. [מֵן] noun [masculine] string (of harp) (probably loan-word from Aramaic , hair, string PS²¹⁶³); pluralמִנִּים Ps 150:4, so also probably Ps 45:9 (read מִנִּים for ᵑ0 מִנִּי, compare Che Bae We > Ges^{«GKC:87»§ 87},1.b Hup and others, who think מִנִּי an apocopatic plural)

II. [מֵן], מִנֶּ֑הוּ see מנן

II. מִנִּי, מִנֵּי see מִן. מִנִּי Ps 45:9 see I. [ מֵן].

מִנָיוֺת see מְנָת below מנה.

מִנְיָמִין, מִנְיָמִן see מִיָּמִן.

מִנְלָם see [ מִנְלֶה] below נלה.

II. [מֵן] noun [masculine] portion (Sim Hup and others); — מִנֶּה֑וּ Ps 68:24, but read (הָּ֯) מְנָתוֺ Ol Dy Bi Che We (see מְנָת above). — Ps 45:9; Ps 150:4 see I. מֵן above