שׁוֹבָב

I. שׁוֺבָב adjective backturning, recusant, apostate (perhaps for מְשׁוֺבָב, Participle Po`l. Ol<sup>§ 251 b</sup> Ges<sup>«GKC:52s»§ 52s</sup> Kö<sup>i. 454</sup>); — ׳שׁ Isa 57:17 plural שׁוּבוּ בָּנִים שׁוֺבָבִים Jer 3:14; Jer 3:22. — שׁובבים Jer 50:6 Kt < Qr שׁוֺבְבוּם ᵐ5 Comm., compare √ Po`l.