מַחֲזֶה

מַחֲזֶה noun [masculine] vision — absolute ׳מ Gen 15:1 construct מַחֲזֵה Num 24:4; Num 24:16; Ezek 13:7 — vision, in the ecstatic state מַחֲזֵה שָׁוְא (|| מִקְסַם כָּזָב) Ezek 13:7 of the false prophets; מַחֲזֵה שַׁדַּי Num 24:4; Num 24:16 (J E; poems of Balaam); אֶלאַֿבְרָם בַּמַּחֲזֶה ׳הָיָה דְבַר י Gen 15:1 (R) the word of ׳י came unto Abram in a vision.