תְּנוּבָה

תְּנוּבָה noun feminine fruit, produce; — absolute Isa 27:6 construct תְּנוּבֵת Ezek 36:30 תְּנוּבָתִי Judg 9:11 plural תְּנוּבֹת Deut 32:13, וֺת- Lam 4:9 especially שָׂדַי ׳ת fruit, produce, of field Deut 32:13; Lam 4:9 compare הַשָּׂדֶה ׳ת Ezek 36:30 (|| פרי העץ); of fig-tree Judg 9:11 metaphor of Israel וּמָֽלְאוּ ׳פְנֵיתֵֿבֵל ת Isa 27:6 (|| ׳יַשְׁרֵשׁ יעקב יציץ ופרח ישׂ).