¹ ויאמר יהוה אל משה אמר אל הכהנים בני אהרן ואמרת אלהם לנפש לא יטמא בעמיו׃

² כי אם לשארו הקרב אליו לאמו ולאביו ולבנו ולבתו ולאחיו׃

³ ולאחתו הבתולה הקרובה אליו אשר לא היתה לאיש לה יטמא׃

⁴ לא יטמא בעל בעמיו להחלו׃

⁵ לא יקרחה קרחה בראשם ופאת זקנם לא יגלחו ובבשרם לא ישרטו שרטת׃

⁶ קדשים יהיו לאלהיהם ולא יחללו שם אלהיהם כי את אשי יהוה לחם אלהיהם הם מקריבם והיו קדש׃

⁷ אשה זנה וחללה לא יקחו ואשה גרושה מאישה לא יקחו כי קדש הוא לאלהיו׃

⁸ וקדשתו כי את לחם אלהיך הוא מקריב קדש יהיה לך כי קדוש אני יהוה מקדשכם׃

⁹ ובת איש כהן כי תחל לזנות את אביה היא מחללת באש תשרף׃

¹⁰ והכהן הגדול מאחיו אשר יוצק על ראשו שמן המשחה ומלא את ידו ללבש את הבגדים את ראשו לא יפרע ובגדיו לא יפרם׃

¹¹ ועל כל נפשת מת לא יבא לאביו ולאמו לא יטמא׃

¹² ומן המקדש לא יצא ולא יחלל את מקדש אלהיו כי נזר שמן משחת אלהיו עליו אני יהוה׃

¹³ והוא אשה בבתוליה יקח׃

¹⁴ אלמנה וגרושה וחללה זנה את אלה לא יקח כי אם בתולה מעמיו יקח אשה׃

¹⁵ ולא יחלל זרעו בעמיו כי אני יהוה מקדשו׃

¹⁶ וידבר יהוה אל משה לאמר׃

¹⁷ דבר אל אהרן לאמר איש מזרעך לדרתם אשר יהיה בו מום לא יקרב להקריב לחם אלהיו׃

¹⁸ כי כל איש אשר בו מום לא יקרב איש עור או פסח או חרם או שרוע׃

¹⁹ או איש אשר יהיה בו שבר רגל או שבר יד׃

²⁰ או גבן או דק או תבלל בעינו או גרב או ילפת או מרוח אשך׃

²¹ כל איש אשר בו מום מזרע אהרן הכהן לא יגש להקריב את אשי יהוה מום בו את לחם אלהיו לא יגש להקריב׃

²² לחם אלהיו מקדשי הקדשים ומן הקדשים יאכל׃

²³ אך אל הפרכת לא יבא ואל המזבח לא יגש כי מום בו ולא יחלל את מקדשי כי אני יהוה מקדשם׃

²⁴ וידבר משה אל אהרן ואל בניו ואל כל בני ישראל׃