מְכוֹנָה

מְכוֺנָה, מְכֹנָה₂₅ noun feminine fixed resting-place, base; — absolute ׳מ 1Kgs 7:27 + 5 t.; מְכֹנָה 1Kgs 7:34 (twice in verse); 1Kgs 7:35 suffix מְכֻנָתָתּ Zech 5:11 (Ges^{«GKC:27»§ 27}, 3. R. 1); plural מְכוֺנוֺת Jer 27:19, מְכֹנֹת 1Kgs 7:27 + 12 t.; suffix מְכוֺנֹתָ֯ו Ezra 3:3 — base or stand of laver כִּיּוֺד 1Kgs 7:27 (twice in verse) + 13 t. 1Kgs 7; 2Kgs 16:17; 2Kgs 25:13; 2Kgs 25:16 = Jer 52:17; Jer 52:20; Jer 27:19; 2Chr 4:14 (twice in verse); of altar Ezra 3:3 of the symbolic ephah Zech 5:11.

מְכֹנָה proper name, of a location in Judah Neh 11:28. ᵐ5^L Μαμη. — מְכֹנָה = מְכוֺנָה see כון.

[מִכְנָס], מִכְנְסֵי see כנס.

מֶ֫כֶס, [מִכְסָה] see כסס.

מִכְסֶה, מְכַסֶּה see I. כסה.

מַכְפֵּלָה see כפל.