H4066

מָדוֹן

ma.donH:N-M

strife

1) strife, contention 1a) strife, contention 1b) object of contention

Full Brown-Driver-Briggs lexicon entry

I. מָדוֺן noun masculine^{Prov 22:10} strife, contention — Ps 80:7 + 9 t.; plural מִדְיָנִים Prov 18:18, מִדְ֯וָנִים Prov 18:19 + 7 t.; contracted into מְדָנִים Prov 6:19; Prov 10:12, מִדְ֯נִים Prov 6:14 construct מִדְיְנֵי Prov 19:13.

1. strife, contention, almost wholly Proverbs: — Prov 18:19; Prov 23:29; Prov 26:20 also Prov 17:14 (|| רִיב), Prov 22:10 (|| דִּין וְקָלוֺן); יִשָּׂא ׳מ Hab 1:3 contention ariseth (|| ריב); ׳שׁלּח מ let loose strife Prov 6:14; Prov 16:28 ׳יְגָרֶה מ he stirreth up strife Prov 15:18; Prov 28:25; Prov 29:22 note especially אִישׁ מִדְוָ֯נִים Prov 26:21 = a contentious, quarrelsome man; oftener ׳אֵשֶׁת מ = a contentious woman Prov 21:9; Prov 25:24; Prov 27:15, compare וָכָ֑עַם ׳אשׁת מ Prov 21:19.

2. object of contention Ps 80:7, compare אִישׁ מָדוֺן Jer 15:10 (|| אִישׁ רִיב). — On מָדוֺן 2Sam 21:20 Qr, see I. מִדָּה below מדד.

8 occurrences

Proverbs (6), Jeremiah (1), Habakkuk (1)