¹ ויהי מימים בימי קציר חטים ויפקד שמשון את אשתו בגדי עזים ויאמר אבאה אל אשתי החדרה ולא נתנו אביה לבוא׃

² ויאמר אביה אמר אמרתי כי שנא שנאתה ואתננה למרעך הלא אחתה הקטנה טובה ממנה תהי נא לך תחתיה׃

³ ויאמר להם שמשון נקיתי הפעם מפלשתים כי עשה אני עמם רעה׃

⁴ וילך שמשון וילכד שלש מאות שועלים ויקח לפדים ויפן זנב אל זנב וישם לפיד אחד בין שני הזנבות בתוך׃

⁵ ויבער אש בלפידים וישלח בקמות פלשתים ויבער מגדיש ועד קמה ועד כרם זית׃

⁶ ויאמרו פלשתים מי עשה זאת ויאמרו שמשון חתן התמני כי לקח את אשתו ויתנה למרעהו ויעלו פלשתים וישרפו אותה ואת אביה באש׃

⁷ ויאמר להם שמשון אם תעשון כזאת כי אם נקמתי בכם ואחר אחדל׃

⁸ ויך אותם שוק על ירך מכה גדולה וירד וישב בסעיף סלע עיטם׃

⁹ ויעלו פלשתים ויחנו ביהודה וינטשו בלחי׃

¹⁰ ויאמרו איש יהודה למה עליתם עלינו ויאמרו לאסור את שמשון עלינו לעשות לו כאשר עשה לנו׃

¹¹ וירדו שלשת אלפים איש מיהודה אל סעיף סלע עיטם ויאמרו לשמשון הלא ידעת כי משלים בנו פלשתים ומה זאת עשית לנו ויאמר להם כאשר עשו לי כן עשיתי להם׃

¹² ויאמרו לו לאסרך ירדנו לתתך ביד פלשתים ויאמר להם שמשון השבעו לי פן תפגעון בי אתם׃

¹³ ויאמרו לו לאמר לא כי אסר נאסרך ונתנוך בידם והמת לא נמיתך ויאסרהו בשנים עבתים חדשים ויעלוהו מן הסלע׃

¹⁴ הוא בא עד לחי ופלשתים הריעו לקראתו ותצלח עליו רוח יהוה ותהיינה העבתים אשר על זרועותיו כפשתים אשר בערו באש וימסו אסוריו מעל ידיו׃

¹⁵ וימצא לחי חמור טריה וישלח ידו ויקחה ויך בה אלף איש׃

¹⁶ ויאמר שמשון בלחי החמור חמור חמרתים בלחי החמור הכיתי אלף איש׃

¹⁷ ויהי ככלתו לדבר וישלך הלחי מידו ויקרא למקום ההוא רמת לחי׃

¹⁸ ויצמא מאד ויקרא אל יהוה ויאמר אתה נתת ביד עבדך את התשועה הגדלה הזאת ועתה אמות בצמא ונפלתי ביד הערלים׃

¹⁹ ויבקע אלהים את המכתש אשר בלחי ויצאו ממנו מים וישת ותשב רוחו ויחי על כן קרא שמה עין הקורא אשר בלחי עד היום הזה׃

²⁰ וישפט את ישראל בימי פלשתים עשרים שנה׃