יְבוּל

יְבוּל noun masculine^{Job 20:28} produce of soil; — absolute ׳י Hab 3:17 construct id. Judg 6:4; Job 20:28 suffix יְבוּלָהּ Deut 11:17 + 7 t.; יְבֻלָהּ Deut 32:22 יְבוּלָםPs 78:46 — produce: הָאָרֶץ ׳י Judg 6:4 אֶרֶץ וִיבֻלָהּ Deut 32:22 וְהָאָרֶץ כָּֽלְאָה יְבוּלָהּ Hag 1:10 suffix Ps 78:46 (|| יְגִיעַ); especially וְנָ˜תְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ Lev 26:4 the land shall yield its produce, so vLev 26:20; Ezek 34:27; Zech 8:2 (all || פְּרִי), Ps 67:7; Ps 85:13 also, subject הָאֲדָמָה Deut 11:17 of grapes only וְאֵין יְבוּל בַּגְּפָנִים Hab 3:17 (|| תְּאֵנָה לֹאתִֿפְרָח and כִּחֵשׁ מַעֲשֵׂהֿ זַיִת); more generally יְבוּל בֵּיתוֺ Job 20:28 the produce (acquired possessions) of his house.