¹ כה אמר יהוה הנני מעיר על בבל ואל ישבי לב קמי רוח משחית׃

² ושלחתי לבבל זרים וזרוה ויבקקו את ארצה כי היו עליה מסביב ביום רעה׃

³ אל ידרך ידרך הדרך קשתו ואל יתעל בסרינו ואל תחמלו אל בחריה החרימו כל צבאה׃

⁴ ונפלו חללים בארץ כשדים ומדקרים בחוצותיה׃

⁵ כי לא אלמן ישראל ויהודה מאלהיו מיהוה צבאות כי ארצם מלאה אשם מקדוש ישראל׃

⁶ נסו מתוך בבל ומלטו איש נפשו אל תדמו בעונה כי עת נקמה היא ליהוה גמול הוא משלם לה׃

⁷ כוס זהב בבל ביד יהוה משכרת כל הארץ מיינה שתו גוים על כן יתהללו גוים׃

⁸ פתאם נפלה בבל ותשבר הילילו עליה קחו צרי למכאובה אולי תרפא׃

⁹ רפאנו את בבל ולא נרפתה עזבוה ונלך איש לארצו כי נגע אל השמים משפטה ונשא עד שחקים׃

¹⁰ הוציא יהוה את צדקתינו באו ונספרה בציון את מעשה יהוה אלהינו׃

¹¹ הברו החצים מלאו השלטים העיר יהוה את רוח מלכי מדי כי על בבל מזמתו להשחיתה כי נקמת יהוה היא נקמת היכלו׃

¹² אל חומת בבל שאו נס החזיקו המשמר הקימו שמרים הכינו הארבים כי גם זמם יהוה גם עשה את אשר דבר אל ישבי בבל׃

¹³ שכנתי על מים רבים רבת אוצרת בא קצך אמת בצעך׃

¹⁴ נשבע יהוה צבאות בנפשו כי אם מלאתיך אדם כילק וענו עליך הידד׃

¹⁵ עשה ארץ בכחו מכין תבל בחכמתו ובתבונתו נטה שמים׃

¹⁶ לקול תתו המון מים בשמים ויעל נשאים מקצה ארץ ברקים למטר עשה ויוצא רוח מאצרתיו׃

¹⁷ נבער כל אדם מדעת הביש כל צרף מפסל כי שקר נסכו ולא רוח בם׃

¹⁸ הבל המה מעשה תעתעים בעת פקדתם יאבדו׃

¹⁹ לא כאלה חלק יעקוב כי יוצר הכל הוא ושבט נחלתו יהוה צבאות שמו׃

²⁰ מפץ אתה לי כלי מלחמה ונפצתי בך גוים והשחתי בך ממלכות׃

²¹ ונפצתי בך סוס ורכבו ונפצתי בך רכב ורכבו׃

²² ונפצתי בך איש ואשה ונפצתי בך זקן ונער ונפצתי בך בחור ובתולה׃

²³ ונפצתי בך רעה ועדרו ונפצתי בך אכר וצמדו ונפצתי בך פחות וסגנים׃

²⁴ ושלמתי לבבל ולכל יושבי כשדים את כל רעתם אשר עשו בציון לעיניכם נאם יהוה׃

²⁵ הנני אליך הר המשחית נאם יהוה המשחית את כל הארץ ונטיתי את ידי עליך וגלגלתיך מן הסלעים ונתתיך להר שרפה׃

²⁶ ולא יקחו ממך אבן לפנה ואבן למוסדות כי שממות עולם תהיה נאם יהוה׃

²⁷ שאו נס בארץ תקעו שופר בגוים קדשו עליה גוים השמיעו עליה ממלכות אררט מני ואשכנז פקדו עליה טפסר העלו סוס כילק סמר׃

²⁸ קדשו עליה גוים את מלכי מדי את פחותיה ואת כל סגניה ואת כל ארץ ממשלתו׃

²⁹ ותרעש הארץ ותחל כי קמה על בבל מחשבות יהוה לשום את ארץ בבל לשמה מאין יושב׃

³⁰ חדלו גבורי בבל להלחם ישבו במצדות נשתה גבורתם היו לנשים הציתו משכנתיה נשברו בריחיה׃

³¹ רץ לקראת רץ ירוץ ומגיד לקראת מגיד להגיד למלך בבל כי נלכדה עירו מקצה׃

³² והמעברות נתפשו ואת האגמים שרפו באש ואנשי המלחמה נבהלו׃

³³ כי כה אמר יהוה צבאות אלהי ישראל בת בבל כגרן עת הדריכה עוד מעט ובאה עת הקציר לה׃

³⁴ אכלנו הממנו נבוכדראצר מלך בבל הציגנו כלי ריק בלענו כתנין מלא כרשו מעדני הדיחנו׃

³⁵ חמסי ושארי על בבל תאמר ישבת ציון ודמי אל ישבי כשדים תאמר ירושלם׃

³⁶ לכן כה אמר יהוה הנני רב את ריבך ונקמתי את נקמתך והחרבתי את ימה והבשתי את מקורה׃

³⁷ והיתה בבל לגלים מעון תנים שמה ושרקה מאין יושב׃

³⁸ יחדו ככפרים ישאגו נערו כגורי אריות׃

³⁹ בחמם אשית את משתיהם והשכרתים למען יעלזו וישנו שנת עולם ולא יקיצו נאם יהוה׃

⁴⁰ אורידם ככרים לטבוח כאילים עם עתודים׃

⁴¹ איך נלכדה ששך ותתפש תהלת כל הארץ איך היתה לשמה בבל בגוים׃

⁴² עלה על בבל הים בהמון גליו נכסתה׃

⁴³ היו עריה לשמה ארץ ציה וערבה ארץ לא ישב בהן כל איש ולא יעבר בהן בן אדם׃

⁴⁴ ופקדתי על בל בבבל והצאתי את בלעו מפיו ולא ינהרו אליו עוד גוים גם חומת בבל נפלה׃

⁴⁵ צאו מתוכה עמי ומלטו איש את נפשו מחרון אף יהוה׃

⁴⁶ ופן ירך לבבכם ותיראו בשמועה הנשמעת בארץ ובא בשנה השמועה ואחריו בשנה השמועה וחמס בארץ ומשל על משל׃