¹ הדבר אשר היה אל ירמיהו מאת יהוה לאמר׃

² קום וירדת בית היוצר ושמה אשמיעך את דברי׃

³ וארד בית היוצר והנהו עשה מלאכה על האבנים׃

⁴ ונשחת הכלי אשר הוא עשה בחמר ביד היוצר ושב ויעשהו כלי אחר כאשר ישר בעיני היוצר לעשות׃

⁵ ויהי דבר יהוה אלי לאמור׃

⁶ הכיוצר הזה לא אוכל לעשות לכם בית ישראל נאם יהוה הנה כחמר ביד היוצר כן אתם בידי בית ישראל׃

⁷ רגע אדבר על גוי ועל ממלכה לנתוש ולנתוץ ולהאביד׃

⁸ ושב הגוי ההוא מרעתו אשר דברתי עליו ונחמתי על הרעה אשר חשבתי לעשות לו׃

⁹ ורגע אדבר על גוי ועל ממלכה לבנת ולנטע׃

¹⁰ ועשה הרעה בעיני לבלתי שמע בקולי ונחמתי על הטובה אשר אמרתי להיטיב אותו׃

¹¹ ועתה אמר נא אל איש יהודה ועל יושבי ירושלם לאמר כה אמר יהוה הנה אנכי יוצר עליכם רעה וחשב עליכם מחשבה שובו נא איש מדרכו הרעה והיטיבו דרכיכם ומעלליכם׃

¹² ואמרו נואש כי אחרי מחשבותינו נלך ואיש שררות לבו הרע נעשה׃

¹³ לכן כה אמר יהוה שאלו נא בגוים מי שמע כאלה שעררת עשתה מאד בתולת ישראל׃

¹⁴ היעזב מצור שדי שלג לבנון אם ינתשו מים זרים קרים נוזלים׃

¹⁵ כי שכחני עמי לשוא יקטרו ויכשלום בדרכיהם שבילי עולם ללכת נתיבות דרך לא סלולה׃

¹⁶ לשום ארצם לשמה שרוקת עולם כל עובר עליה ישם ויניד בראשו׃

¹⁷ כרוח קדים אפיצם לפני אויב ערף ולא פנים אראם ביום אידם׃

¹⁸ ויאמרו לכו ונחשבה על ירמיהו מחשבות כי לא תאבד תורה מכהן ועצה מחכם ודבר מנביא לכו ונכהו בלשון ואל נקשיבה אל כל דבריו׃

¹⁹ הקשיבה יהוה אלי ושמע לקול יריבי׃

²⁰ הישלם תחת טובה רעה כי כרו שוחה לנפשי זכר עמדי לפניך לדבר עליהם טובה להשיב את חמתך מהם׃

²¹ לכן תן את בניהם לרעב והגרם על ידי חרב ותהינה נשיהם שכלות ואלמנות ואנשיהם יהיו הרגי מות בחוריהם מכי חרב במלחמה׃

²² תשמע זעקה מבתיהם כי תביא עליהם גדוד פתאם כי כרו שיחה ללכדני ופחים טמנו לרגלי׃

²³ ואתה יהוה ידעת את כל עצתם עלי למות אל תכפר על עונם וחטאתם מלפניך אל תמחי והיו מכשלים לפניך בעת אפך עשה בהם׃