¹ אחי אל יהיו רבים מכם למורים באשר ידעתם כי בזאת נכביד עלינו את הדין׃

² כי כלנו מרבים להכשל ואשר לא יכשל בדבור הוא איש תמים וביכלתו לשום רסן גם לכל גופו׃

³ הנה בפי הסוסים נשים את הרסן למען אשר ישמעו לנו ונהגנו בו את כל גויתם׃

⁴ והנה האניות אף כי גדלות הנה ורוחות קשות יהדפום ינהג אתן משוט קטן אל כל אשר יחפץ החבל כן גם הלשון אבר קטן היא וגדלות תדבר׃

⁵ ראה מה גדול היער ואש קטנה תבעירנו גם הלשון אש היא עולם מלא עולה׃

⁶ כן הלשון נצבת בין אברינו המגאלת את כל הגוף ומלהטת את גלגל הויתנו והיא להוטה באש גיהנם׃

⁷ כי מין כל בהמה ועוף ורמש וחיות הים יכבש ונכבשים הם על ידי מין האדם׃

⁸ אבל הלשון אין אדם יכל לכבשה אין מעצור לרעה הזאת וסם המות מלאה׃

⁹ בה נברך את האלהים אבינו ובה נקלל את האנשים העשוים בצלם אלהים׃

¹⁰ מפה אחד יצאת ברכה וקללה וכן לא יעשה אחי׃

¹¹ היביע המעין מתוקים ומרים ממוצא אחד׃

¹² אחי היוכל עץ התאנה להוציא זיתים או התוכל הגפן להוציא תאנים כן גם מעין אחד לא יוכל נבע מים מלוחים ומתוקים׃

¹³ מי בכם חכם ונבון יראה בדרכו הטובה את מעשיו בענות החכמה׃

¹⁴ ואם קנאה מרה ומריבה בלבבכם אל תתהללו ואל תשקרו באמת׃

¹⁵ אין זאת החכמה הירדת ממעל כי אם חכמת אדמה היא וחכמת היצר והשדים׃

¹⁶ כי במקום קנאה ומריבה שם מהומה וכל מעשה רע׃

¹⁷ אבל החכמה אשר ממעל בראשונה צנועה היא אף אהבת שלום ומכרעת לכף זכות ואיננה עמדת על דעתה ומלאה רחמים ופרי טוב בלא לב ולב ובלי חנפה׃

¹⁸ ופרי הצדקה בשלום יזרע לעשי השלום׃