¹ ויקהלו אליו הפרושים ומן הסופרים אשר באו מירושלים׃

² ויהי כראותם מתלמידיו אכלים לחם בטמאת ידיהם בלא נטילה ויוכיחו אתם׃

³ כי הפרושים וכל היהודים לא יאכלו בלתי את רחצו את ידיהם עד הפרק באחזם בקבלת הזקנים׃

⁴ ואת אשר מן השוק אינם אכלים בלא טבילה ועוד דברים אחרים רבים אשר קבלו לשמר כמו טבילת כסות וכדים ויורות ומטות׃

⁵ וישאלו אותו הפרושים והסופרים מדוע תלמידיך אינם נהגים על פי קבלת הזקנים כי אכלים לחם בלא נטבילת ידים׃

⁶ ויען ויאמר אליהם היטב נבא ישעיהו עליכם החנפים ככתוב העם הזה בשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני׃

⁷ ותהו יראתם אתי מצות אנשים מלמדים׃

⁸ כי עזבתם את מצות אלהים לאחז בקבלת בני אדם טבילות כדים וכסות וכאלה רבות אתם עשים׃

⁹ ויאמר אליהם מה יפה עשיתם אשר בטלתם את מצות האלהים כדי שתשמרו את קבלתכם׃

¹⁰ כי משה אמר כבד את אביך ואת אמך ומקלל אביו ואמו מות יומת׃

¹¹ ואתם אמרים איש כי יאמר לאביו ולאמו קרבן פרושו מתנה לאלהים כל מה שאתה נהנה לי׃

¹² ולא תניחו לו לעשות עוד מאומה לאביו ולאמו׃

¹³ ותפרו את דבר האלהים על ידי קבלתכם אשר קבלתם והרבה כאלה אתם עשים׃

¹⁴ ויקרא אל כל העם ויאמר אליהם שמעו אלי כלכם והבינו׃

¹⁵ אין דבר מחוץ לאדם אשר יוכל לטמא אותו בבאו אל קרבו כי אם הדברים היוצאים ממנו המה יטמאו את האדם׃

¹⁶ כל אשר אזנים לו לשמע ישמע׃

¹⁷ ויהי כאשר שב הביתה מן ההמון וישאלהו תלמידיו על דבר המשל׃

¹⁸ ויאמר אליהם האף אתם חסרי בינה הלא תשכילו כי כל הבא את תוך האדם מחוצה לו לא יטמאנו׃

¹⁹ כי לא יבוא אל לבו כי אם אל כרשו ויצא למוצאות להבר כל אכל׃

²⁰ ויאמר היצא מן האדם הוא מטמא את האדם׃

²¹ ]22-12[ כי מתוך לב האדם יצאות המחשבות הרעות נאף וזנה ורצוח וגנוב ואהבת בצע ורשעה ורמיה וזוללות וצרות עין וגדוף וזדון וסכלות׃

²² ]22-12[׃

²³ כל הרעות האלה מקרב האדם הן יוצאות ומטמאות אתו׃

²⁴ ויקם משם וילך לו אל גבולות צור וצידון ובבואו הביתה לא אבה כי יודע לאיש ולא יכל להסתר׃

²⁵ כי אשה אשר רוח טמאה נכנסה בבתה הקטנה שמעה את שמעו ותבא ותפל לרגליו׃

²⁶ והאשה יונית וארץ מולדתה כנען אשר לסוריא ותבקש ממנו לגרש אר השד מבתה׃

²⁷ ויאמר אליה ישוע הניחו לשבע בראשונה הבנים כי לא טוב לקחת לחם הבנים ולהשליכו לצעירי הכלבים׃

²⁸ ותען ותאמר אליו כן אדני אבל גם צעירי הכלבים יאכלו תחת השלחן מפרורי לחם הבנים׃

²⁹ ויאמר אליה בגלל דברך זה לכי לך יצא השד מבתך׃

³⁰ ותבא אל ביתה ותמצא את הילדה משכבת על חמטה והשד יצא ממנה׃

³¹ וישב ויצא מגבול צור וצידון ויבא אל ים הגליל בתוך גבול עשר הערים׃

³² ויביאו אליו איש אשר היה חרש ואלם ויתחננו לו לשום עליו את ידו׃

³³ ויקח אתו לבדו מקרב ההמון וישם את אצבעותיו באזניו וירק ויגע על לשנו׃

³⁴ ויבט השמימה ויאנח ויאמר אליו אפתח ופרושו הפתח׃

³⁵ וברגע נפתחו אזניו ויתר קשר לשונו וידבר בשפה ברורה׃

³⁶ ויזהר אותם כי לא יספרו לאיש וכאשר יזהירם כן ירבו להכריז׃

³⁷ וישתוממו עד מאד ויאמרו את הכל עשה יפה גם החרשים הוא עשה לשמעים גם האלמים למדברים׃