¹ ויהי איש חולה לעזר שמו מבית היני כפר מרים ומרתא אחותה׃

² היא מרים אשר משחה את האדון בשמן המר ותנגב את רגליו בשערותיה ועתה לעזר אחיה חלה׃

³ ותשלחנה אחיותיו אליו לאמר אדני הנה זה אשר אהבת חלה הוא׃

⁴ וישמע ישוע ויאמר זאת המחלה איננה למות כי אם לכבוד האלהים למען יכבד בה בן האלהים׃

⁵ וישוע אהב את מרתא ואת אחותה ואת לעזר׃

⁶ ויהי כשמעו כי חלה ויתמהמה וישב יומים במקום אשר הוא שם׃

⁷ מאחרי כן אמר לתלמידיו לכו ונשובה לארץ יהודה׃

⁸ ויאמרו אליו תלמידיו רבי עתה זה בקשו היהודים לסקלך ואתה תשוב שמה׃

⁹ ויען ישוע הלא שתים עשרה שעות ליום איש כי ילך ביום לא יכשל כי יראה אור העולם הזה׃

¹⁰ אבל ההלך בלילה יכשל כי האור אין בו׃

¹¹ כזאת דבר ואחרי כן אמר אליהם לעזר ידידנו ישן הוא ואנכי הלך למען אעירנו׃

¹² ויאמרו תלמידיו אדני אם ישן הוא יושע׃

¹³ וישוע דבר על מותו והמה חשבו כי על מנוחת השנה דבר׃

¹⁴ אז גלה ישוע את אזנם ויאמר אליהם לעזר מת׃

¹⁵ ושמח אני בגללכם כי לא הייתי שם למען תאמינו ועתה נסעה ונלכה אליו׃

¹⁶ ויאמר תומא הנקרא דידומוס אל התלמידים חבריו נלכה גם אנחנו למען נמות עמו׃

¹⁷ ויבא ישוע וימצאהו זה ארבעה ימים שכב בקבר׃

¹⁸ ובית היני היה קרוב לירושלים כדרך חמש עשרה ריס׃

¹⁹ ורבים מן היהודים באו בית מרתא ומרים לנחם אתהן על אחיהן׃

²⁰ ויהי כשמע מרתא כי ישוע בא ותצא לקרתו ומרים יושבת בבית׃

²¹ ותאמר מרתא אל ישוע אדני אלו היית פה כי אז לא מת אחי׃

²² וגם עתה ידעתי כי כל אשר תשאל מאת אלהים יתן לך אלהים׃

²³ ויאמר אליה ישוע קום יקום אחיך׃

²⁴ ותאמר אליו מרתא ידעתי כי יקום בתקומה ביום האחרון׃

²⁵ ויאמר אליה ישוע אנכי התקומה והחיים המאמין בי יחיה גם כי ימות׃

²⁶ וכל החי אשר יאמין בי לא ימות לעולם התאמיני זאת׃

²⁷ ותאמר אליו כן אדני האמנתי כי אתה המשיח בן האלהים הבא לעולם׃

²⁸ ויהי אחר דברה זאת ותלך ותקרא למרים אחותה בסתר לאמר הנה המורה פה וקרא לך׃

²⁹ היא שמעה ותמהר לקום ותבא אליו׃

³⁰ וישוע טרם יבא אל הכפר כי עודנו עמד במקום אשר פגשתו שם מרתא׃

³¹ והיהודים אשר באו אל ביתה לנחמה כראותם את מרים כי קמה פתאם ותצא הלכו אחריה באמרם כי הלכה לה אל הקבר לבכות שמה׃

³² ותבא מרים אל המקום אשר ישוע עמד שם ותרא אתו ותפל לרגליו ותאמר לו אדני אלו היית פה כי אז לא מת אחי׃

³³ ויהי כראות ישוע אתה בכיה וגם היהודים אשר באו אתה בכים ותזעם רוחו ויהי מרעיד׃

³⁴ ויאמר איפה שמתם אתו ויאמרו אליו אדני בא וראה׃

³⁵ ויבך ישוע׃

³⁶ ויאמרו היהודים הנה מה גדלה אהבתו אתו׃

³⁷ ומקצתם אמרו הפקח עיני העור הלא יכל לעשות שגם זה לא ימות׃

³⁸ ויוסף עוד ישוע להזעם ברוחו ויבא אל הקבר והוא מערה ואבן על מבואה׃

³⁹ ויאמר ישוע שאו את האבן מעליה ותאמר אליו מרתא אחות המת אדני הנה כבר באש כי ארבעה ימים לו׃

⁴⁰ ויאמר אליה ישוע הלא אמרתי לך כי אם תאמיני תחזי את כבוד האלהים׃

⁴¹ וישאו את האבן אשר המת הושם שם וישוע נשא את עיניו למרום ויאמר אודך אבי כי עניתני׃

⁴² ואני ידעתי כי בכל עת תענני אולם בעבור העם הזה אשר סביבותי דברתי למען יאמינו בי כי אתה שלחתני׃

⁴³ ויהי ככלותו לדבר ויקרא בקול גדול לעזר קום צא׃

⁴⁴ ויצא המת וידיו ורגליו כרוכת בתכריכין ופיו לוטים בסודר ויאמר אליהם ישוע התירו אתו וילך לדרכו׃

⁴⁵ ורבים מן היהודים אשר באו אל מרים בראותם את אשר עשה ישוע האמינו בו׃

⁴⁶ ומקצתם הלכו אל הפרושים ויגידו להם את אשר עשה ישוע׃

⁴⁷ אז יקהילו הכהנים הגדולים והפרושים את הסנהדרין ויאמרו מה נעשה כי האיש הלזה עשה אתות הרבה׃

⁴⁸ אם נניח לו לעשות כלם יאמינו בו ובאו הרומיים ולקחו גם את אדמתנו וגם את עמנו׃

⁴⁹ ואחד מהם קיפא שמו והוא כהן גדול בשנה ההיא אמר אליהם הן לא תדעו מאומה׃

⁵⁰ אף לא תתבוננו כי טוב לנו מות איש אחד בעד הגוי מאבד העם כלו׃

⁵¹ וזאת לא דבר מלבו כי אם בהיותו כהן גדול בשנה ההיא נבא כי ישוע ימות בעד העם׃

⁵² ולא בעד העם לבד כי אם לקבץ גם את בני אלהים המפזרים והיו לאחדים׃

⁵³ ויועצו יחדו להמיתו מהיום ההוא והלאה׃

⁵⁴ על כן לא התהלך ישוע עוד בתוך היהודים בגלוי כי אם סר משם לארץ הקרובה אל המדבר אל עיר עפרים ויגר שם עם תלמידיו׃

⁵⁵ ויקרבו ימי הפסח ליהודים ועם רב עלו מן הארץ ירושלימה לפני הפסח למען יטהרו׃

⁵⁶ ויבקשו את ישוע ובעמדם בבית המקדש נדברו לאמר מה תחשבו הכי לא יבוא אל החג׃

⁵⁷ והכהנים הגדולים והפרושים גזרו גזרה אשר אם ידע איש את מקומו יודיענו למען יתפשהו׃