¹ ויהי אחרי כלותו לדבר את כל דבריו באזני העם ויבא אל כפר נחום׃

² ועבד לאחד משרי המאות חלה למות והוא יקר לו מאד׃

³ וישמע את שמע ישוע וישלח אליו מזקני היהודים וישאל מאתו לבוא ולהושיע את עבדו׃

⁴ ויבאו אל ישוע ויתחננו לו מאד ויאמרו ראוי הוא אשר תעשה בקשתו׃

⁵ כי אהב עמנו הוא והוא בנה לנו את בית הכנסת׃

⁶ וילך אתם ישוע ויהי כאשר קרב אל הבית וישלח אליו שר המאה על ידי רעיו לאמר לו בי אדני אל נא תטריח את עצמך כי אינני כדי שתבוא בצל קורתי׃

⁷ ובעבור זאת גם את עצמי לא חשבתי ראוי לבוא אליך אך דבר נא דבר וירפא נערי׃

⁸ כי גם אנכי איש נתון תחת השלטון יש תחת ידי אנשי צבא ואמרתי לזה לך והלך ולזה בוא ובא ולעבדי עשה זאת ועשה׃

⁹ וישמע ישוע את דבריו ויתמה עליו ויפן ויאמר אל ההמון ההלך אחריו אמר אני לכם גם בישראל לא מצאתי אמונה גדולה כזאת׃

¹⁰ וישובו השלוחים אל הבית וימצאו את העבד החלה והוא נרפא׃

¹¹ ויהי ממחרת וילך אל עיר ושמה נעים ורבים מתלמידיו הלכים אתו והמון עם רב׃

¹² הוא קרב אל שער העיר והנה מוציאים מת בן יחיד לאמו והיא אלמנה ועמה רבים מעם העיר׃

¹³ וכראות אתה האדון נכמרו רחמיו עליה ויאמר לה אל תבכי׃

¹⁴ ויגש ויגע בארון והנשאים עמדו ויאמר עלם אמר אני אליך קומה׃

¹⁵ ויתעודד המת ויחל לדבר ויתנהו לאמו׃

¹⁶ ותאחז כלם רעדה וישבחו את האלהים ויאמרו כי נביא גדול קם בקרבנו וכי פקד האלהים את עמו׃

¹⁷ ויצא הדבר הזה בכל יהודה ובכל הככר׃

¹⁸ ותלמידי יוחנן הגידו לו את כל אלה׃

¹⁹ ויקרא אליו יוחנן שנים מתלמידיו וישלחם אל ישוע לאמר לו האתה הוא הבא אם נחכה לאחר׃

²⁰ ויבאו אליו האנשים ויאמרו יוחנן המטביל שלחנו אליך לאמר האתה הוא הבא אם נחכה לאחר׃

²¹ בעת ההיא רפא רבים מחליים ומנגעים ומרוחות רעות ולעורים רבים נתן ראות עינים׃

²² ויען ישוע ויאמר להם לכו והגידו ליוחנן את אשר ראיתם ואשר שמעתם כי עורים ראים ופסחים מתהלכים ומצרעים מטהרים וחרשים שומעים ומתים קמים ועניים מתבשרים׃

²³ ואשרי אשר לא יכשל בי׃

²⁴ ויהי כאשר הלכו להם שלוחי יוחנן ויחל לדבר אל המון העם על אדות יוחנן ויאמר מה זה יצאתם המדברה לראות הקנה אשר ינוע ברוח׃

²⁵ ואם לא מה זה יצאתם לראות האיש לבוש בגדי עדנים הנה המלבשים בגדי תפארת והמענגים בחצרות המלכים המה׃

²⁶ ועתה מה זה יצאתם לראות אם לראות איש נביא הן אני אמר לכם כי אף גדול הוא מנביא׃

²⁷ זה הוא אשר כתוב עליו הנני שלח מלאכי לפניך ופנה דרכך לפניך׃

²⁸ כי אמר אני לכם אין איש בילודי אשה גדול מיוחנן המטביל אך הקטן במלכות האלהים גדול הוא ממנו׃

²⁹ וכל העם והמכסים כשמעם הצדיקו את האלהים ויטבלו בטבילת יוחנן׃

³⁰ אך הפרושים ובעלי התורה נאצו את עצת האלהים על נפשם ולא נטבלו על ידו׃

³¹ ויאמר האדון עתה אל מי אדמה את אנשי הדור הזה ואל מי הם דמים׃

³² דמים הם לילדים הישבים בשוק וקראים זה אל זה ואמרים חללנו לכם בחלילים ולא רקדתם קוננו לכם קינה ולא בכיתם׃

³³ כי בא יוחנן המטביל לחם לא אכל ויין לא שתה ואמרתם שד בו׃

³⁴ ובא בן האדם והוא אכל ושתה ואמרתם הנה זולל וסבא ורע למוכסים ולחטאים׃

³⁵ ותצדק החכמה על ידי כל בניה׃

³⁶ ויבקש ממנו אחד מן הפרושים לאכל אתו לחם ויבא אל בית הפרוש ויסב׃

³⁷ והנה אשה אחת בעיר והיא חטאת שמעה כי הוא מסב בית הפרוש ותבא פך שמן המור׃

³⁸ ותעמד לרגליו מאחריו ותבך ותחל להרטיב את רגליו בדמעות ותנגב אתן בשערות ראשה ותשק את רגליו ותמשח אתן בשמן׃

³⁹ וירא הפרוש הקרא אתו ויאמר בלבו אלו היה זה נביא כי עתה ידע ידע מי היא זאת ואי זו היא הנגעת בו כי אשה חטאת היא׃

⁴⁰ ויען ישוע ויאמר אליו שמעון דבר לי אליך ויאמר רבי דבר׃

⁴¹ שני חיבים היו לנשה אחד האחד חיב לו דינרים חמש מאות והשני דינרים חמשים׃

⁴² ויהי באשר לא השיגה ידם לשלם וישמט את שניהם ועתה אמר נא מי משניהם ירבה לאהבה אתו׃

⁴³ ויען שמעון ויאמר אחשב כי האיש ההוא אשר הרבה להשמיט לו ויאמר אליו כן שפטת׃

⁴⁴ ויפן אל האשה ויאמר אל שמעון הראית את האשה הזאת הנה באתי אל ביתך ומים על רגלי לא נתת והיא הרטיבה את רגלי בדמעות ותנגב בשערותיה׃

⁴⁵ נשיקה לא נשקתני והיא מאז באתי לא חדלה מנשק את רגלי׃

⁴⁶ בשמן לא משחת את ראשי והיא בשמן המור משחה את רגלי׃

⁴⁷ לכן אני אמר אליך נסלחו לה חטאתיה הרבות כי הרבה אהבה ואשר נסלח לו מעט הוא אהב מעט׃

⁴⁸ ויאמר אליה נסלחו לך חטאתיך׃

⁴⁹ ויחלו המסבים עמו לאמר בלבם מי הוא זה אשר גם יסלח חטאים׃

⁵⁰ ויאמר אל האשה אמונתך הושיעה לך לכי לשלום׃