¹ ויקרב חג המצות הנקרא פסח׃

² והכהנים הגדולים והסופרים מבקשים איך יהרגהו כי יראו מפני העם׃

³ והשטן נכנס ביהודה המכנה איש קריות והוא במספר שנים העשר׃

⁴ וילך וידבר עם ראשי הכהנים ושרי החיל איך ימסרנו אל ידם׃

⁵ וישמחו ויאתו לתת לו כסף׃

⁶ ויבטח אתם ויבקש תואנה למסרו אליהם שלא לעיני ההמון׃

⁷ ויבא יום המצות אשר זבוח יזבח בו הפסח׃

⁸ וישלח את פטרוס ואת יוחנן לאמר לכו והכינו לנו את הפסח ונאכלה׃

⁹ ויאמרו אליו באי זה מקום תחפץ כי נכין אותו׃

¹⁰ ויאמר אליהם הנה אתם באים העירה ופגע אתכם איש נשא צפחת מים לכו אחריו אל הבית אשר יבוא שמה׃

¹¹ ואמרתם אל בעל הבית כה אמר לך הרב איה המלון אשר אכלה שם את הפסח עם תלמידי׃

¹² והוא יראה אתכם עליה גדולה מצעה שם תכינו׃

¹³ וילכו וימצאו כאשר דבר אליהם ויכינו את הפסח׃

¹⁴ ויהי כאשר הגיעה השעה ויסב הוא ושנים עשר השליחים אתו׃

¹⁵ ויאמר אליהם נכסף נכספתי לאכל אתכם את הפסח הזה לפני ענותי׃

¹⁶ כי אמר אני לכם אינני אכל אותו עוד עד כי ימלא במלכות האלהים׃

¹⁷ ויקח את הכוס ויברך ויאמר קחו אתה וחלקו ביניכם׃

¹⁸ כי אמר אני לכם שתה לא אשתה מעתה מתנובת הגפן עד כי תבוא מלכות האלהים׃

¹⁹ ויקח את הלחם ויברך ויבצע ויתן להם לאמר זה גופי הנתן בעדכם זאת עשו לזכרוני׃

²⁰ וכן גם את הכוס אחר הסעודה לאמר זו הכוס היא הברית החדשה בדמי הנשפך בעדכם׃

²¹ אך הנה יד המסר אותי אתי על השלחן׃

²² כי הן בן האדם הלך לו כפי אשר נחרץ עליו אבל אוי לאיש ההוא אשר על ידו ימסר׃

²³ והם החלו לחקר איש את רעהו מי הוא זה מהם אשר יעשה זאת׃

²⁴ וגם מריבה היתה ביניהם מי יחשב להיות הגדול בהם׃

²⁵ ויאמר אליהם מלכי הגוים רדים בהם ושליטיהם יקראו עשי חסד׃

²⁶ ואתם לא כן כי הגדול בכם יהיה כצעיר והמשל יהיה כמשרת׃

²⁷ כי מי הוא הגדול אם המסב או המשרת הלא המסב ואני הנני בתוככם כמו המשרת׃

²⁸ ואתם הם העמדים עמדי עד עתה בנסיונתי׃

²⁹ לכן אני מנחיל אתכם כאשר הנחילני אבי את המלכות׃

³⁰ למען תאכלו ותשתו על שלחני במלכותי וישבתם על כסאות לשפט את שנים עשר שבטי ישראל׃

³¹ ויאמר האדון שמעון שמעון הנה תבע אתכם השטן לזרותכם כחטים׃

³² ואני התפללתי בעדך אשר לא תכלה אמונתך ואתה כאשר תשוב חזק את אחיך׃

³³ והוא אמר אליו אדני הנני נכון ללכת אתך גם לבית האסורים גם למות׃

³⁴ ויאמר אני אמר לך פטרוס לא יקרא תרנגל היום עד כי שלש פעמים כחשת בי לאמר לא ידעתיו׃

³⁵ ויאמר אליהם כאשר שלחתי אתכם בלי כיס ותרמיל ונעלים החסרתם דבר ויאמרו לא חסרנו כל דבר׃

³⁶ ויאמר אליהם אכן עתה אשר לו כיס ישאהו וכן גם את התרמיל ואשר אין לו הוא ימכר את בגדו ויקנה חרב׃

³⁷ כי אמר אני לכם אשר צריך עוד להתמלא בי הכתוב הזה ואת פשעים נמנה כי כל הכתוב עלי בא עד קצו׃

³⁸ ויאמרו אדנינו הנה פה שתי חרבות ויאמר אליהם די׃

³⁹ ויצא וילך כיום ביום על הר הזיתים וילכו אחריו גם תלמידיו׃

⁴⁰ ויבא אל המקום ויאמר אליהם התפללו לבלתי בוא לידי נסיון׃

⁴¹ והוא נפרד מהם הרחק כקלע אבן ויכרע על ברכיו ויתפלל לאמר׃

⁴² אבי אם רצונך להעביר מעלי את הכוס הזאת אך אל יהי כרצוני כי אם כרצונך׃

⁴³ וירא אליו מלאך מן השמים ויחזקהו׃

⁴⁴ ויבאו עליו חבלי מות ויוסף להתפלל בחזקה ותהי זעתו כנטפי דם ירדים לארץ׃

⁴⁵ ויקם מהתפלל ויבא אל התלמידים וימצאם ישנים מיגון׃

⁴⁶ ]74-64[ ויאמר אליהם למה תישנו קומו והתפללו אשר לא תבאו לידי נסיונ, עודנו מדבר והנה המון ואחד משנים העשר הנקרא יהודה הלך לפניהם ויקרב אל ישוע לנשק לו׃

⁴⁷ ]74-64[׃

⁴⁸ ויאמר ישוע אליו יהודה הבנשיקה אתה מוסר את בן האדם׃

⁴⁹ והאנשים אשר אתו ראים את אשר יהיה ויאמרו אליו אדנינו הנכה בחרב׃

⁵⁰ ויך אחד מהם את עבד הכהן הגדול ויקצץ את אזנו הימנית׃

⁵¹ ויען ישוע ויאמר רב עתה הרפו ויגע באזנו וירפאהו׃

⁵² ויאמר ישוע אל ראשי הכהנים ושרי המקדש והזקנים אשר באו עליו לאמר כמו על פריץ יצאתם עלי בחרבות ובמקלות׃

⁵³ ואהי אצלכם יום יום בהיכל ולא שלחתם בי יד ואולם זאת היא שעתכם ושלטן החשך׃

⁵⁴ ויתפשו אותו ויוליכהו ויביאהו בית הכהן הגדול ופטרוס הלך אחריו מרחוק׃

⁵⁵ ויהי כי בערו אש בתוך החצר וישבו יחדו וישב גם פטרוס בתוכם׃

⁵⁶ ותראהו השפחה יושב נגד האור ותבט בו ותאמר גם זה היה עמו׃

⁵⁷ ויכחש בו ויאמר אשה לא ידעתיו׃

⁵⁸ ואחרי מעט ראהו אדם אחר ויאמר גם אתה מהם ויאמר פטרוס לא אדם כי אינני׃

⁵⁹ ואחרי עבר כשעה אחת קים איש אחר לאמר אמנם גם זה היה עמו כי אף הוא גלילי׃

⁶⁰ ויאמר פטרוס בן אדם לא ידעתי מה אתה אמר והוא עודנו מדבר והתרנגול קרא׃

⁶¹ ויפן האדון ויבט אל פטרוס ויזכר פטרוס את דבר האדון אשר דבר אליו כי בטרם יקרא התרנגל תכחש בי שלש פעמים׃

⁶² ויצא פטרוס החוצה וימרר בבכי׃

⁶³ והאנשים אשר אחזו את ישוע התעללו בו ויכהו׃